ריקוד חופשי בלי צעדים ובלי מראות: המדריך לערבי תנועה מודעת
חמשת המקצבים, אקסטטיק דאנס וג׳אם קונטקט: מה קורה בערבי ריקוד חופשי, אילו כללים שומרים על המרחב ואיך עוברים את הפעם הראשונה.
באולמות סטודיו, במרכזים קהילתיים ולפעמים על חוף הים מתאספים בערבים אנשים בני עשרים ובני שבעים, חולצים נעליים ורוקדים. אין כוריאוגרפיה, אין מורה שמדגים, אין מראות על הקירות, ואף אחד אינו מדבר. ערבי ריקוד חופשי ותנועה מודעת הפכו בשנים האחרונות לחלק קבוע מנוף הפנאי בישראל. למי שמעולם לא ניסה, הרעיון עשוי להישמע מביך. בפועל, רבים מגלים שם את החופש לנוע כפי שלא נעו מאז הילדות.
מה זה בעצם
תנועה מודעת היא שם כולל למגוון מפגשים שבהם רוקדים באופן חופשי, מתוך הקשבה לגוף ולא לפי צעדים נלמדים. המטרה אינה להיראות טוב אלא להרגיש: לשים לב למה שהגוף רוצה לעשות עכשיו, ולתת לו. מוזיקה מלווה את המפגש מתחילתו ועד סופו, ובדרך כלל היא בנויה כמסע – מתחילה לאט, מתגברת לשיא ונרגעת.
זה איננו שיעור מחול, משום שלא לומדים טכניקה, וגם לא מסיבה, משום שאין אלכוהול, אין שיחות ואין ניסיון להרשים. רבים מתארים זאת כמדיטציה בתנועה. אחרים פשוט באים לפרוק את השבוע.
הקהל מגוון מכפי שנוטים לחשוב. לצד רקדנים ואנשי תנועה מגיעים מהנדסים, מורות, פנסיונרים וסטודנטים, רבים מהם בלי שום רקע במחול. חלק מגיעים לבד, דווקא משום שזו אחת הפעילויות החברתיות הבודדות שאין בהן צורך לנהל שיחה.
הסגנונות העיקריים
תחת המטרייה הזאת פועלות כמה שיטות, וכדאי להכיר את ההבדלים:
- חמשת המקצבים: שיטה שפיתחה גבריאל רות׳, ובה גל של חמישה מקצבים עוקבים – זורם, סטקטו, כאוס, לירי ודממה – בהנחיית מורה שמכוון במילים מעטות
- אקסטטיק דאנס: מסע מוזיקלי רציף שמוביל תקליטן, כמעט בלי הנחיה, סביב כללים קבועים: יחפים, בלי דיבור ובלי אלכוהול
- ג׳אם קונטקט אימפרוביזציה: אלתור במגע, שבו רוקדים בזוגות ובקבוצות תוך העברת משקל, הישענות וגלגול; דורש בדרך כלל היכרות מוקדמת עם היסודות
- מפגשים בהנחיה אישית: מנחים רבים יוצרים שילוב משלהם, עם תרגילים בזוגות, דמיון מודרך או מעגל שיתוף
מי שנרתע ממגע יתחיל בחמשת המקצבים או באקסטטיק דאנס, שבהם אפשר לרקוד ערב שלם לבד בתוך הקבוצה.
איך נראה ערב
מגיעים כמה דקות לפני הזמן, משאירים נעליים, תיקים וטלפונים בכניסה. ברוב המקומות יש פתיחה קצרה: מעגל, כמה מילים מהמנחה על הכללים, ולעיתים חימום מודרך על הרצפה. אחר כך המוזיקה מתחילה, ומכאן כל אחד עם עצמו.
הגל המוזיקלי נמשך בדרך כלל בין שעה לשעתיים. בתחילתו התנועה איטית, ורבים עוד שוכבים או מותחים איברים. בהדרגה הקצב עולה, הרחבה מתמלאת בקפיצות, בסיבובים ובזיעה, ולקראת הסוף הכול מתרכך שוב עד מנוחה בשכיבה. יש מפגשים שמסתיימים במעגל שבו מי שרוצה אומר מילה, ויש שמסתיימים בשקט. מותר לעצור בכל רגע, לשתות, לשבת בצד ולחזור.
המוזיקה עצמה מגוונת מאוד: מקצבים שבטיים, מוזיקה אלקטרונית, קלאסית, מוזיקת עולם, ולפעמים שיר מוכר שמפתיע את כולם. חלק מהמנחים מנגנים בעצמם או מארחים נגנים חיים. מי שרגיל לרקוד רק לסגנון אחד מגלה שהגוף מגיב אחרת לכל צליל, ושגם שקט יכול להיות מוזיקה לריקוד.
הכללים שעושים את המרחב בטוח
הכללים אינם קישוט; הם מה שמאפשר לאנשים להשתחרר. בלי דיבור על הרחבה, כדי שתשומת הלב תישאר בגוף. בלי צילום, כדי שאף אחד לא יחשוש לראות את עצמו למחרת ברשת. בלי אלכוהול וחומרים משני תודעה. ויחפים, או בגרביים מתאימות, כדי להרגיש את הרצפה.
הכלל החשוב מכולם נוגע למגע ולקרבה. מותר להזמין מישהו לריקוד משותף במבט או בתנועה, ומותר תמיד לסרב – בהנעת ראש, בידיים צמודות לחזה או פשוט בהתרחקות. סירוב אינו דורש הסבר, ומי שקיבל סירוב ממשיך הלאה. מנחה טוב מזכיר זאת בכל פתיחה, ונמצא זמין אם מישהו מרגיש לא בנוח. אם הכללים אינם נאמרים במפורש, זו סיבה לחפש מקום אחר.
החששות של הפעם הראשונה
אני לא יודע לרקוד – זה המשפט שמנחים שומעים הכי הרבה, והוא פשוט אינו רלוונטי. אין כאן נכון ולא נכון. הליכה במרחב, נענוע כתפיים, עמידה במקום בעיניים עצומות – כולם ריקוד. החשש השני הוא שיסתכלו עליי. בפועל, כל אחד עסוק כל כך בעצמו שאין לו פנאי לבחון אחרים.
כמה עצות למתחילים: להגיע בבגדים נוחים ובשכבות, להביא בקבוק מים, ולהתחיל מהשוליים של הרחבה עד שמרגישים בנוח. לא לצפות לחוויה מרוממת בפעם הראשונה; לעיתים המפגש הראשון הוא בעיקר מוזר, והשחרור מגיע בשלישי. ולתת לעצמכם רשות להשתעמם, להתעייף או לצאת באמצע.
מי שמתלבט יכול לשאול את המנחה מראש אם יש הדרכה קצרה למתחילים לפני תחילת הערב. מנחים רבים מקדישים לכך רבע שעה, מסבירים את הכללים ועונים על שאלות. כדאי גם לברר את גודל הקבוצה: מפגש של עשרים איש שונה מאוד מרחבה של מאתיים.
גוף, רגש וגבולות
ריקוד אינטנסיבי של שעה וחצי הוא מאמץ גופני של ממש. מי שמתמודד עם פציעה או עם בעיה רפואית, ומי שנמצאת בהיריון, כדאי שיתייעצו עם רופא, יעדכנו את המנחה וירקדו לפי יכולתם. אין שום חובה לקפוץ; אפשר לעבור גל שלם בתנועות קטנות.
גם רגשות עולים. תנועה חופשית עם מוזיקה חזקה יכולה לעורר בכי, כעס או שמחה גדולה, וזה חלק מהעניין. אבל ערב ריקוד אינו טיפול, והמנחה אינו המטפל שלכם. למי שמרגיש שהתנועה פותחת אצלו דברים שמבקשים המשך, קיים מקצוע שלם שנועד בדיוק לכך – טיפול בתנועה ובמחול, אצל מטפל מוסמך.
אחרי המפגש כדאי לא למהר. לשתות, להתלבש חם, ולתת לעצמכם כמה דקות של שקט לפני שחוזרים לטלפון ולכביש. רבים מספרים שהשינה באותו לילה עמוקה במיוחד, ושהתחושה הנעימה בגוף נמשכת גם למחרת.
ערבי התנועה המודעת מציעים משהו נדיר בחיי מבוגרים: שעה שבה אין צורך להספיק, להסביר או להיראות. אפשר להגיע לבד, לא להכיר אף אחד, ולצאת מיוזעים וקלים יותר. מי שסקרן – שיבחר מפגש למתחילים, יחלוץ נעליים וינסה פעם אחת. הגוף כבר יגיד אם לחזור.